בלוג

"מת אמנת מספרת" הפירות שאני רואה בתהליך שעברתי אתך באימון, הם שינויים חדים בכושר הביטוי שלי. למדתי להשמיע קולי ולהביע את דעתי הן בחיים המשפחתיים והן במקום העבודה. שנים שפחדתי להביע דעתי או לשתף את רגשותיי. בעיקר בתקופת נישואיי ביטלתי עצמי ולא נלחמתי מספיק על הכבוד ועל מי שאני. היום אני מרגישה שינויי מאוד משמעותי, שגורם לי לתחושות מעולות ביני לבין עצמי ואני מול הסביבה. פיתחתי וחיזקתי את האני העצמי שלי, גיליתי אותי מחדש. התחברתי לילדה הקטנה שבי ולמדתי אט אט שוב לאהוב אותה, ולהתחבר לנוכחות שלה. התובנות המשמעותיות הן: א. לא לבטל את האני שלי, המון אהבה עצמית ב. למדתי להעצים את עצמי עוד ועוד ג. יש בי הערכה עצמית ואני לא אתן שוב שיפגעו בי ד. יש בי עוצמות חזקות להתמודדות לאורך כל תקופת הטיפולים וגם בזמן הטיפול תמיד היית נינוחה שידרת רוגע ושלווה שנתן לי תחושת ביטחון שאני במקום טוב ובטוח. שאוכל לבטא ולשתף. שידרת המון חמימות והכלה בכל משפט ומילה מכוונת. הזדהית ולא היית במקום של ביקורתיות ושפיטה, היית כולך קשובה וזה גרם לי יותר ויותר להיפתח ולהיחשף בפנייך בהכי טבעי. העוצמות שלך כמאמנת, קשובה, מכילה, משדרת שלווה ורוגע שזה גרם לי להרגיש ביטחון והגנה לצדך. ידעת לנגוע בנקודות הרגישות שלי ולהוביל אותי אל התובנות הנכונות. ידעת להעצים אותי בנקודות הכי רגישות שלי. כשבכיתי הרגשתי אותך לצדי כאילו החזק ידי. כשהייתי שמחה ומאושרת כששיתפתי אותך הצלחות שלי, קיבלתי ממך המון פרגון ואהבה. תרמת לי המון ביטחון להפגין נוכחות, המון הערכה עצמית המון חיזוקים, חיבוקים ואהבה. חיזקת בי עוד ועוד את האני שלי. ולימדת אותי לאהוב עצמי ולדעת שיש לי זכות קיום כמו כולם "גם אם הייתי פנצ'ר". אני ממליצה עלייך מאוד, בחום ואהבה מפרגנת לך כי באמת בתור מאמנת בשבילי היית מושלמת. והטיפול אתך עזר לי מאוד. אז אני הכי אשמח שאנשים שצריכים טיפול ועזרה היו במקום שאני הייתי והרגשתי. אתי, אני רוצה להגיד לך תודה. את באמת מדהימה, ההקשבה שלך וההכלה זה דבר לא מובן מאליו. וכשאנשים מגיעים ממקום רגיש עם מטען מלא ברגשות, אז דבר ראשון הם מחפשים את החמימות הזו כי זה הביטחון וההגנה שאנחנו מצפים לה. תודה שפתחת את ליבך ותודה על התרומה שלך תודה ענת אזולאי

התחתנה בגיל צעיר ויש לה ילד, לאחר מספר שנים התגרשה. כששאלתי למה? לא יודעת הוא שיעמם אותי ולא אהבתי אותו. לאחר מספר שנים נישאה שוב לגבר גרוש עם ילדים, הוא מאוד אהב אותה ונולד להם בן משותף. בתחילת הקשר זה מאוד החמיא לה שהוא אוהב אותה, אבל היא לא ראתה שהאהבה הזו הייתה אובססיבית עד שהוא פשוט לאט "חנק" אותה, הציק לה, הגביל אותה, כל צעד שעשתה הוא רצה לדעת היכן היא ומה היא עושה. למזלה כי רב, היא עבדה והייתה לה עצמאות כלכלית. האלימות הזאת שלא הייתה פיזית אמנם עברה את הגבול, בכך שהוא התעלל בילדם הקטן. הוא היכה אותו, והיא יצאה להגנת בנה. שנים רבות לקח לה פשוט להבין שהיא צריכה לברוח ממנו. וכך היה היא נאלצה ל"ברוח ממנו", ולתבוע גט. אני מספרת זאת מסיבה עיקרית שהיום לאחר יותר מעשור שנים שהיא חופשיה ממנו, ולא מצאה זוגיות שהיא חולמת עליה. באימון היא הבינה שהיא פגועה מאוד מהקשר שהיה לה בנערותה. קשר אהבה הראשון שלה כשהייתה נערה, הבחור החליט להיפרד ממנה ולה היה שיברון לב ממנו. למרות שעברו שנים רבות עדיין היא חולמת על האהבה שהייתה ביניהם ולא התממשה. הנישואים הראשונים היו מתוך נחמה, ולא מתוך זה שהיא אהבה אותו. והנישואים השניים היו ממקום שלא להישאר לבד. מה גם שהוא מאוד התלהב ממנה וזה החמיא לה. אמרתי לה שאנחנו לא נתעסק בלמה זה קרה, כי זה קרה. מה שחשבתי זה שהיא צריכה לחזק את הביטחון העצמי שלה במי שהיא. אישה עצמאית אימא נפלאה מחויבת ואוהבת. לזכור שיש לה מה לתת וללמוד לאהוב את עצמה. "הגדולה שלה נמצאת בתוכה" (נטאלי בן דוד), רק נחשוף זאת יחד. כרגע ביקשתי ממנה לא לצאת לדייטים, להתרכז בחיים שלה ובמה שהיא עושה. 

בגיל 40 אולי קצת לפני, הרבה נשים מחליטות לשנות כיוון וזה מגיע בכמה רבדים, בעיקר בקריירה. איך משנים סדרי עולם, מול מי מתמודדים? כל זה מומחש היטב בסיפור מקרה מתוך הקליניקה. "אני רוצה להחליף עבודה" אז מה הבעיה להחליף עבודה? אני שואלת אותה אהה היא עונה לי בעלי לא מסכים וגם חמותי, הם אומרים לי שאני סתם חושבת לא נכון. ועדיף שאשאר במקום שלי, כי זה מקום טוב ולא עוזבים מקום עבודה ככה סתם. אוקיי זה מה שהם אומרים ומה את חושבת? שאני רוצה להחליף מקום עבודה והם לא תומכים בי ויותר מזה הם כל הזמן דואגים לערער אותי, וזה משפיע עלי. הבנתי, אני אומרת לה אז בעלך וחמותך לא מעודדים אותך לשנות קריירה? נכון. תגידי היום את בגיל 37 ונשואה כבר 10 שנים, מה עשית לפני כן בחיים? לא מצאתי את עצמי עבדתי בכל מיני מקומות ולמדתי. איפה גרת? עם ההורים שלי. ואיך היו היחסים שלך עם ההורים? אהה ההורים שלי אנשים מקסימים, מאוד דואגים לי, וגם אז מאוד דאגו. ממתי שהייתי ילדה קטנה הם היו לצדי ושלחו אותי ללמוד בבי"ס טובים, והיה חשוב להם שאמשיך ללמוד וכך עשיתי. אז מה שאת אומרת שההורים שלך קבעו לך מה ללמוד ומה לעשות כל זמן שהיית בבית? כן ככה זה אצלנו ההורים שלי מאוד מעורבים הם כיוונו אותי בכל התחומים בחיים, אפילו עם מי לצאת לבלות ומה ללבוש, אמי הייתה הולכת אתי לקניות גם בגיל מבוגר עד שהתחתנתי היא דאגה לי, ככה התרגלתי. רצית ללמוד משהו אחר ממה שהם הציעו לך? האמת שכן, כל החברות שלי הלכו ללמוד לימודי הנדסה, מחשבים ומדעים. גם אני רציתי אבל הם התנגדו בתוקף ואמרו לי שאני צריכה להיות מורה וזה הכי טוב. אז מה שאת אומרת בעצם שאת רגילה שמחליטים בשבילך? תראי זה נכון לאז אבל היום אני רוצה להחליט על עצמי לבד. אוקיי אז מה הבעיה? שבעלי וחמותי מתנגדים. אז מה יקרה אם תעשי מה שאת רוצה? האמת לא כ"כ יודעת. תחשבי אני אומרת לה. כשאני חושבת, אני נזכרת שכל פעם שבעלי התנגד למשל שאצא בערבים לבלות עם חברות למשל ועשיתי זאת, או כשאני נאלצת לעבוד עד שעות מאוחרות והוא נדרש להגיע הביתה מוקדם לקבל את הילדים ולטפל בהם הוא עושה זאת, הוא בסוף בסדר עם זה. גילוי שורש הבעיה תראי אני אומרת לה, אני מבינה שאת רגילה שמחליטים עבורך ואת חוששת לעשות משהו על דעת עצמך, כי את לא רגילה לקבל החלטות לגבי החיים שלך לבד. בעלך וחמתך משקפים לך את החשש שלך. מה את אומרת? נכון אני חוששת את צודקת. אז בואי נעבוד על החשש שלך מלשנות קריירה אני אומרת לה. אם גם את רוצה לפרוץ בקריירה חדשה ולא מצליחה לקבל החלטה בואי אלי לקליניקה ונבדוק יחד מה מונע ממך. בתהליך עצמו בתהליך המלא, עבדנו יחד על הבחירות שלה, על מה שטוב לה, ומה היא חושבת על עצמה ועל ההתנגדות שלה. הדימוי העצמי זאת המשקולת שמושכת אותה מטה ומערערת אותה. ברגע שהיא קלטה שיש לה יכולת השפעה והחלטה על חייה, היא למעשה קבלה את "השליטה" שהייתה חסרה לה. לא במודע, אבל מפחד, ממקום שהיא לא רוצה להיות אחראית על ההשלכות של הבחירות שלה. היה לה קל להתמודד עם עצמה כשהיא לא בפרונט, אבל ככל שעבר הזמן, הבינה שהיא לא יכולה להתחבא מאחורי דעות של אחרים. בגישה הזאת, התחלנו לחשוב על כיווני קריירה שמתאימים לאישיות שלה, שיוציאו ממנה את היכולות וגרמו לה להרגיש חיונית ותורמת. הגשמה עצמית כל כך חסר לנו, הנשים, את ההרגשה של הגשמה עצמית. הרבה פעמים אנחנו מעדיפות להיות במשרה חלקית ולפנות את רוב הזמן לבית ולילדים. זה מובן, כי זה מה שחשוב וזה הרגש , אבל מגיע הרגע הזה שכבר לא מספיק להיות אמא ובת זוג, שאנחנו רוצות לפרוץ את תקרת הזכוכית שאנחנו יצרנו לעצמינו. קוראים לזה משבר גיל ה- 40 ואיתו הרבה נשים מתמודדות לבד. אל תהי לבד, בואי אלי ונעבוד על זה יחד. בנימה אישית- הרבה נשים מרגישות כך, לא כולן מדברות על זה בגלוי ומעזות לעשות מעשה. אם יש בך את הניצוץ הזה ואת חוששת לדבר עם הסביבה הקרובה, שאולי תכבה אותך, אל תתייאשי ותגיעי לכמה פגישות בקליניקה שלי ונבין מה את באמת רוצה מעצמך.

מדברים על עליה בגירושים אחרי תקופת הקורונה אתם במצוקה ומצד שני יש לכם אחריות כלכלית ותמיכה משפחתית. בתקופת הקורונה עולים קשיים רבים. החוסן הנפשי והרגשי שלכם עומד במבחן בתקופה זו. אנחנו נמצאים יותר שעות בבית עם הילדים והבן זוג. המשפחה הגרעינית לעיתים "בסיר לחץ". השגרה השתנתה, ההכנסות הכספיות פחתו, הילדים דורשים את שלהם, ואתם ההורים נמצאים בדילמה. אל תוותרו על הזוגיות שלכם, זה הזמן לצמוח מתוך הקושי. אני מציעה ליצור מרחב חדש: 1. לשתף את הילדים בקושי הכלכלי, אם הוא קיים, הילדים מבינים טוב מאוד כשמסבירים להם, לומר להם "לא בלתי אפשרי" "אין כסף" ללא הסבר זה לא עובד. 2. לשוחח ביניכם ולהחליט על ההוצאות החשובות, ממש לנהל תקציב מחדש לשלושה החודשים הקרובים. 3. לתת מרחב אחד לשני, מה שזה אומר שפעם בכמה ימים כל אחד יוצא להתאוורר לבד. 4. לעשות פעילות עם הילדים בתוך הבית וגם מחוץ לבית. בנימה אישית: אימון בשיטת "סאטיה" הוא אימון רגשי. האימון מתאים במיוחד למי שרוצה להשפיע על ההתפתחות האישית והרגשית. המתאמנים יכולים ללמוד להכיר את התגובות שלהם בהמשך חייהם לבד. בואי גם את אלי לקלינקה ויחד אלמד אותך לקחת שליטה חייך וללמוד לאמן את עצמך לבד.